עידן של אושר

פעם, כשהייתי צעיר, שאלתי את עצמי: איך נראה אושר משפחתי אמיתי, איך הוא נראה? בשלב מסוים הבנתי שזוגות מבוגרים באמת מאושרים. הנה הם הולכים זה לצד זה, אוחזים ידיים. הם חיו יחד כל כך הרבה שנים, התגברו על כל כך הרבה קשיים ובעיות, ובכל זאת הם ביחד. עד המוות. כמו סוף אגדת הפיות הכי שמחה. הם התגברו על הכל והצליחו לשמור על קשרים חמים וקרובים זה עם זה. הילדים גדלו, עברו דירה ובנו לעצמם חיים משלהם, אבל הם לא לבד. לא צפויות סערות לב. סירת המשפחה שלהם מפליגה בצורה חלקה. ואם אחד מהם מרגיש רע, השני תמיד שם.

יש עוד זוגות. הם חיו יחד כל חייהם, נשארו יחד, אך צברו הרבה תלונות וטענות הדדיות זה נגד זה. חייהם אינם קלים - זה מגעיל לחיות יחד, ואין לאן ללכת בזקנה. וזה מאוד פוגע, כי לא יהיו חיים אחרים, ואלה שהיו, בעיניהם, מופחתים מערכם. לכל משפחה יכולים להיות הרגלי התנהגות: לריב על זוטות, לא לסלוח לאף אחד, לעורר מהומה מכל סיבה שהיא, להיעלב מזוטות. האם ניתן לשנות זאת?

כן, זה קשה, במיוחד בגיל מבוגר, אבל אם ניגשים לזה באופן מודע, אז אפשר לשפר הרבה במערכת היחסים שלכם עם בן/בת הזוג. כאן חשוב להתחיל עם עצמך, ולא לחכות לשינויים האלה מצד בן/בת הזוג. אם תשתנה, התנהגות בן/בת הזוג שלך תשתנה.

עם הגיל, אופיו של אדם משתנה, ולצערנו, בדרך כלל לא לטובה. הוא הופך להיות יותר עצבני, אגוצנטרי, חסר סובלנות לדברים שלא הרגיזו אותו קודם. הזיכרון והריכוז מתדרדרים. לפעמים השמיעה והראייה נכשלות. כוסות אהובות נשברות בגלל תנועות לא מסודרות. בני הזוג זוכרים זה את זה כצעירים ואנרגטיים, והם לא רוצים לקבל את השינויים הללו כבלתי נמנעים ובלתי הפיכים.

בנוסף, בחלק מהמשפחות של אנשים מבוגרים חל שינוי בתפקידי בני הזוג. כל חייו היה הבעל המפרנס העיקרי וקיבל החלטות חשובות בחיי המשפחה. גברים מזדקנים אחרת מנשים. הם הופכים אינפנטיליים יותר, לפעמים משלשים את עמדות המנהיגות שלהם, מפסיקים להתעניין בעולם שסביבם, ומתרכזים בבעיות הבריאות שלהם. ונשים נשארות פעילות יותר זמן, ולפעמים אף הופכות להיות יותר פעילות מאשר בצעירותן. לפעמים מתוך צורך, כי הם צריכים לקחת על עצמם את תפקידי ראש המשפחה. ולעתים קרובות קשה לגבר לקבל זאת. מתחילים סכסוכים והאשמות הדדיות.

כאן נכנסת החוכמה לעזרה. החוכמה להבין שהכל משתנה ושזה בלתי נמנע ששמחה אחת תוחלף באחרת. החוכמה שבלהיות סבלניים אחד כלפי השני ולקבל אחד את השני כפי שאנחנו. למד להיות אסיר תודה לא רק על היום, אלא גם על כל מה שקרה בעבר. לכל זוג יש את "קרן הזהב" שלו של זיכרונות נפלאים שממנה ניתן לשאוב את הכרת התודה הזו. כל חיים שחיו הם כמו רומן. וכל אחד כותב וקורא את זה בדרכו שלו.  ניתן "לקרוא" את אותם חיים כרשימה משעממת של משימות שגרתיות, כטרגדיה שלמה, או כרומן הרפתקאות נפלא. זה תלוי, במקרה הזה, רק ב"קורא".  זוהי פעילות נפלאה להיזכר ברגעים הטובים ביותר בחייכם המשותפים. נסיעות, הצלחותיכם ושל ילדיכם ונכדיכם, חבריכם, חיים ואיננו, אך ממשיכים לחיות בזיכרון שלכם... אל תעברו תלונות, אל תאפשרו לעצמכם להתעצבן ממה שלא קרה או שלא התגשמו, אבל קבל בהכרת תודה את כל הדברים הטובים בעבר שלך.

הגמול על עבודת הנפש הקשה הזו הוא לא יסולא בפז: ללכת יד ביד עד האופק ממש, ולעורר קנאה עזה בקרב הצעירים...

קסניה טורשינה, ייעוץ פסיכולוגי, חיפה, 0587844693

פרסום בעיתון "עידן" מס' 1071 מיום 08/06/2016